מידע כלים ותמיכה לחולי סרטן.
בין פברואר 2008 לאוגוסט 2015 הנחיתי קורס סדנאי למתמודדים עם מחלת הסרטן במכון האונקולוגי בבית חולים קפלן במסגרת פרויקט "רוש מושיטה יד לחולה". הקורס כלל:
- מידע מדעי עדכני המועבר בשפה בהירה ומובנת לכל.
- תרגול של מגוון כלים מתחום הגוף-נפש והפסיכולוגיה החיובית המאפשרים לחולים להתמודד טוב יותר עם האתגר הלא פשוט שהמחלה מציבה בפניהם
- שיתוף, תמיכה, חוית יחד.
בתחילת הדרך הסדנה הוגדרה כ"סדנת דמיון מודרך" אבל במשך הזמן הרחבנו את התכנים, והם כללו את הבסיס המדעי לקשר גוף-נפש, הקשר בין אמונה לריפוי, שימוש במדיטציה ובדמיון מודרך לשיפור הבריאות, כלים להפחתת סטרס, החשיבות של תמיכה רגשית וכלים לטיפוח השמחה.
יותר מכל דבר אחר העידה על איכות הסדנה הזו העובדה שהמשתתפים בה התמידו להגיע למפגשי הסדנה בקביעות, למרות שכבר החלימו מהמחלה, במשך שנים ארוכות.
תגובות משתתפים:
דליה יקרה, רציתי להודות לך על הליווי הצמוד במשך כל השנים האלו, ולהגיד לך כמה נגע בנו עמוק בפנים בנשמה, ונתן לנו להרגיש כמה היית חשובה לנו. בעיקר בזמנים של מצוקה, קושי, התלבטות, חוסר ודאות ועוד. מי כמוך יודעת להכיל, ליעץ, לדאוג לצרכים שלנו, ללמד אותנו את כל הכלים האפשריים שאמורים להשפיע לטובה על חיינו. דבר אחד מאוד ברור, שמאחורי כל מחקר, כל עבודה, כל פרט שאת מלמדת אותנו, תמיד מסתתרת התקוה, האור שבקצה המנהרה, הניצוץ של יום חדש, התקוה לשינוי ולבניה מחדש עם יכולות התמודדות. יותר לטובה ועם עול לחימה שעוזר לנו להתגבר על כל האתגרים הקשים שהחיים מציבים לנו יום יום ושעה שעה. אני שוב רוצה להגיד לך תודה בשמי ובשם כל הקבוצה. מרי כהן.
לפני כשנה, כשהתחלתי בסדרת הטיפולים בקפלן, נפגשתי עם העובדת הסוציאלית שבין שאר המלצותיה, שכולן היו לעניין, היא ציינה את החוג לדמיון מודרך בהנחייתה של דליה. אני טיפוס רציונלי ועד היום לא השתתפתי בחוגי תמיכה וכדו' אולם אשתי עודדה אותי לנסות ולהתרשם. בפגישה הראשונה התרשמתי מהאוירה הטובה. כל הנוכחים עברו מסלול קשה של קבלה והשלמה עם העובדה שחלו במחלת הסרטן, כולם עברו ניתוחים וטיפולים, אולם ראיתי חיוכים, ידידות של אמת בין המשתתפים ואופטימיות. בדיוק זה היה מה שהיה חסר לי באותה נקודת זמן. בנוסף לכך מיגוון הנושאים שהועלו ע"י דליה, ושהיו מבוססים על מחקרים שפורסמו בעיתונות בינלאומית מבוקרת, התייחסו בעיקר לקשר בין המצב הנפשי/פסיכולוגי של האדם לבין האפשרות להתמודד בהצלחה עם המחלה. מסקנות הממצאים נותנים למעשה הדרכה גם לחיים שלפני ואחרי המחלה. השעה וחצי של השתתפות בחוג לדמיון מודרך חשובים כשלעצמם, אולם הם נותנים גם דלק וכוח להתמודד עם המחלה לאורך הזמן. אני ממליץ מכל הלב לכל חולה להצטרף לחוג. תודה דליה. ישראל
לפני שנתיים וחצי הייתי בתחילת תהליך של החלמה ממחלת סרטן השד. שמעתי על סדנה לדימיון מודרך שמתקיימת בבית החולים קפלן, שם טופלתי בתקופת מחלתי. הייתי סקרנית והצטרפתי. מאז אני מגיעה בהתמדה למפגשים, ובכל פעם מחדש, אני מחכה בגעגוע למפגש הבא. כאשר אני מנסה להבין מה כל כך מושך אותי לשם אני יכולה לראות לפחות ארבע סיבות טובות. סיבה ראשונה היא הקבוצה. מצאתי בה גרעין מלוכד של "ותיקים" שמשתתפים בסדנה מימיה הראשונים וגם חברים חדשים יותר. כאלה שהגיעו איתי וובמשך הזמן נוספו עוד. יש משהו מיוחד בקבוצה שלנו. למרות היותה מלוכדת, משפחתית ועם הווי והומור פנימי, היא פתוחה ותומכת ועוטפת בחום וברצון טוב כל משתתף חדש. כשאני מגיעה אל המפגשים, הקבוצה מעניקה לי עידוד, כוח, הבנה והשתתפות ללא שיפוט. שם אני בטוחה שכולם יודעים על מה אני מדברת. סיבה שניה להליכתי אל הסדנה היא קבלת כלים מועילים שלא הכרתי קודם, להתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר,הפוקדים כל אדם, ובעלי הסטוריה רפואית כמו שלי, על אחת כמה וכמה. המנחה שלנו, ד"ר דליה רזניצקי, מלמדת טכניקות מגוונות להרפיה ולרפוי, וזה מאפשר לי לבחור את מה שמתאים לי ביותר. סיבה שלישית היא קבלת מידע מעניין ועדכני בנושא של הקשר בין גוף לנפש ויכולות הרפוי הטבעיות המצויות בכל אחד מאיתנו. המנחה שלנו מביאה מידע על מחקרים מדעיים חדשים בתחום וכך אני לומדת בכל פעם משהו חדש ומועיל. והסיבה הרביעית ,האחרונה והחביבה היא המנחה שלנו, דליה. כדאי לבוא לסדנה להכיר את דליה, האכפתית ,המלאה חמלה אנושית, החכמה והמעניינת, שבלעדיה כל זה לא היה אפשרי. להתראות בפעם הבאה, ציפי כחלון.
ב ד י ק ו ת — א י ב ח ו ן — ה ל ם ר א ש ו ן — ניתוח קשה ומסובך ונחיתה במחלקה האונקולוגית. העובדת הסוציאלית ממליצה על החוג/סדנא לדמיון מודרך של דליה.
בעלי לא ממש מאמין בדברים האלה ובכל זאת במצב קשה כזה הרי אין לי מה להפסיד, ניסיתי ונדבקתי – פגישה ראשונה ואחריה עוד ועוד וכמובן גם הפסקות לפי הנסיבות.
מצאתי קבוצה מגובשת, אווירה של השלמה עם המחלה שהרי זאת עובדה אך רצון להמשיך לחיות. מוכנות לשתף ולהשתתף במה שעובר על כל אחד ואחת, ידידות ואופטמיות וחשוב מכל הרבה חיוכים ותקווה למרות מצבים קשים. רצון לשמוע, להשמיע ולהוציא את המועקות והמחשבות בפני הקבוצה.
החדר בו נערכת הסדנא אינו מרפאה אך כן, אוזן קשובה של קבוצה, כלים להתמודדות עם מצבי לחץ, תרגילים להרפיה והדגש לקשר שבין הנפש לגוף – היכולת של התמודדות הגוף במחלה, המשך החיים איתה ואפשרות החלמה קשור ישירות למצב הנפשי ואת אלו לא מקבלים בשום מרפאה אך כן בחדר הזה ובגדול.
המידע המועבר ע"י דליה על מחקרים חדשים נותן תקווה לעתיד טוב יותר מה שגם מרגיע בהווה ונותן כח ורצון להמשיך להילחם ולא להרים ידיים.
למדנו שכשהנפש בריאה היא הדוחפת והתומכת את הגוף ולנפש הזאת אנו זקוקים לקבוצה ולמנחה שלנו, דליה.
תודה לכם קבוצה נהדרת ותודה לך דליה יקירתנו. לאה פלדהיים
לדליה היקרה, מוגש בהוקרה,
על המפגשים (לסירוגין) מדי שבוע
בהם השתדלנו להיות באופן קבוע,
כל מפגש היה חוויה מיוחדת במינה
שמפיקה מאיתנו אנרגיות טובות ומחזקת את האמונה
והיכולת להבין, להכיל, לקבל, להתמודד
לקבל תעצומות נפש ממך וגם להתעודד.
דליה היקרה תודה על כל מה שנתת
היית כקרן אור באפילה ונטעת תקווה
שאפשר גם את הייסורים והכאב לקבל באהבה
לכן נאחל לך מכל הלב
שאותך מאוד מעריך ואוהב
חזקי ואמצי ועל הכל יישר כוח
אנחנו אותך לא נוכל לשכוח!
שרה סיאני ומשפחתה.
משתתפים נוספים:
התהליך מאפשר סוג של שינוי שמגביר שמחה.
בעלי אומר 40 שנה אני מנסה לשנות אותך ופתאום אני פוגש אישה חדשה. אני לוקחת עכשיו דברים אחרת לגמרי, זה המודעות העצמית, יותר לקבל את עצמנו והזולת. זה עוזר להכניס את הדברים לפרופורציות, עושה סוויצ'. לומדים להיות בשקט, להכנס פנימה.
הסדנה הזו היא בשבילי מתנה משמים, כמו עוגן, מחזיק את השפיות שלי
קשה להביע במילים מה שקורה איתי. אני באה מרחוק וללא הקבוצה לא יודעת איך הייתי עוברת את התקופה הקשה הזו.
הסדנה החזירה לי את האופטימיות והשמחה בחיים.
מקבלים רעיונות שיטות ודרכים לפתור בעיות שחשבנו אותן לגדולות והיום מתגמדות.